החלטה בתיק בש"פ 4749/05

1.        בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול) בב"ש 1444/05 לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.        נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. כעולה מכתב האישום, ביום 15.4.05 בשעות הלילה, נסע המתלונן ביחד עם אדם נוסף כאשר לפתע, נעצרו השניים על-ידי משפחתו של העורר אשר דקר את המתלונן באמצעות סכין באיזור המותניים. כתוצאה מן הדקירה, נגרם למתלונן פצע חודר לחלל הבטן אשר גרם לשני קרעים בטחול. בשל כך, אושפז המתלונן למשך מספר ימים ונאלץ לעבור ניתוח במהלכו נכרת הטחול.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. העורר הסכים בפני בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר, אך טען כי יש לשחררו לחלופת מעצר בבית אחותו. בית המשפט קמא הורה על קבלת תסקיר מעצר בו הומלץ על שחרור העורר לחלופת מעצר ונקבע כי חלופת המעצר אשר הוצעה הנה ראויה. המשיבה טענה כי מעשיו של העורר מלמדים על מסוכנותו הרבה וציינה כי אף שלעורר אין עבר פלילי, תלויים ועומדים כנגדו שני כתבי אישום, הראשון בגין תקיפת שוטר והשני בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט. בית המשפט קמא קיבל את עמדת המשיבה וקבע כי מעשיו של העורר אכן מלמדים על מסוכנותו ואין מקום להסתפק בחלופת מעצר. בית המשפט קמא הוסיף וציין כי יש ליתן משקל גם לשני כתבי האישום האחרים, כשיקול נוסף שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

4.        גם בפני, לא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אולם, טען כי יש לשחררו לחלופת מעצר. לטענתו, גילו הצעיר (18) והיעדר כל עבר פלילי מצדיקים שחרורו לחלופת מעצר. העורר מדגיש כי בתסקיר המעצר אשר ניתן בעניינו נקבע כי הוא אינו בעל אישיות אלימה והומלץ לשחררו לחלופת מעצר. העורר מוסיף וטוען כי טעה בית המשפט קמא משהביא בין שיקוליו את העובדה כי הוגשו כנגדו שני אישומים בתיקים אחרים.

 5.       המשיבה טוענת כי אין מקום להורות על חלופת מעצר. לטענתה, מעשיו של העורר מעידים על מסוכנותו, שאותה לא ניתן להפיג באמצעות חלופת מעצר. גם בפני טענה המשיבה כי יש ליתן משקל מה לשני כתבי האישום התלויים ועומדים כנגד העורר אשר מחזקים את הטענה כי לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר.

6.        דין הערר להידחות. נסיבות המקרה בענייננו, שבהן דקר העורר את המתלונן וגרם לו חבלות קשות אשר הצריכו את אשפוזו של המתלונן, מעידות על מסוכנותו הרבה של העורר. שירות המבחן אמנם סבר שניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אחותו. אולם, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט קמא, כי נוכח מסוכנותו של העורר כפי שהיא עולה מנסיבות האירוע, וחרף עברו הנקי, אין מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר. לעניין זה כבר נקבע כי "מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה כי עשה שימוש בנשק הסכין פעם אחת, לא ניתן לסמוך עליו שלא יחזור ויעשה שימוש כזה פעם נוספת" (בש"פ 507/04 וונדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם). וכן ראה: בש"פ 9400/04 זועבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 762/04 דחבש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 9683/02 מאירוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לכך יש להוסיף את שני כתבי האישום האחרים אשר הוגשו כנגד העורר בגין תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר ושיבוש מהלכי משפט, שגם להם יש ליתן משקל, גם אם מוגבל, בהערכת מסוכנותו של העורר ויכולתו לקבל על עצמו מרות (ראה: בש"פ 943/05 בן דוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 3572/98 ג'וראנו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

7.        עובר לחתימה על ההחלטה, התקבלה הודעה מטעם המשיבה ובה נאמר כי בעקבות הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, הורשע העורר על פי הודייתו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות. אמנם, העבירה בה הורשע העורר הנה קלה יותר מן העבירה בה הואשם בכתב האישום המקורי אשר ייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, אולם, אין בכך כדי לגרוע מהמסקנה דלעיל בדבר מסוכנותו של העורר, להפך, כיום, לאור ההרשעה, לא עומדת לעורר חזקת החפות.  

             הערר נדחה.

           ניתנה היום, ב' בסיוון תשס"ה (9.6.2005).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: